<h1>פסקי או"ז סימן ז'</h1>
<h2>דף ז.</h2>
חכם שטימא אין חבירו רשאי לטהר, אסר אין חבירו רשאי להתיר. והיכא שבא לפני שניהם יחד בבית המדרש או שבאו דברי המתיר תחילה, חבירו רשאי לאסור. והא דאמרינן בירושלמי חכם שטיהר אין חבירו רשאי לטמא, התיר אין חבירו רשאי לאסור, היינו כגון דליכא טעות בדברי הראשון וחלה הוראתו. והיכא שהראשון טימא וטעה בדבר משנה רשאי חבירו להחזירו ושרי ליה לטעום ממנו ולאכול כדי לברר הוראתו. מיהו ליקח מתנה דבר חשוב ממה שהתיר משמע להדיא דאסור. והני מילי במילתא דתליא בסברא. אבל אי גמיר מרבותיו רשאי לטהר אפילו מילתא דתליא בשיקול הדעת.
